מדוע אני אוהב את הרשתות החברתיות?

            אני אתחיל בכך שאגיד שבהתחלה שנאתי את הרשתות החברתיות! לקח לי זמן להתחבר לתוך כל מה שנקרא – רשתות חברתיות. יותר מזה הייתה תקופה שממש הייתי נגד להתחבר לפייסבוק. באמת, ממש התעצבנתי שאנשים פותחים שם אירוע במקום להזמין בהודעה או בטלפון להזמין למסיבה או שאני לא יודע מה קורה עם חבר שלי בגלל שלא קראתי מה הוא כתב בפייסבוק.

אפילו לרשת החברתית הישראלית – מקושרים לקח לי זמן להסכים להיכנס וגם לשם נכנסתי בגלל טיפ של חבר. הרשת הראשונה שהתחברתי אליה הייתה – Myspace הישן. לשם התחברתי בשביל לנסות להפיץ קצת מהמוסיקה שלי עצמי. כן, רשת חברתית עוד לפני שהיה מוכר המושג רשת חברתית שהמטרה שלה הייתה להפיץ מוסיקה להמונים. לרשת הזו הייתה כוונה טהורה לחבר בין אנשים למוסיקה. לא הייתה לה כוונה לחבר בין אנשים או בין חברות שיווקיות, היא לא הייתה מוכנה לכך (לכן גם כנראה לא התמודדה נכון עם השינויים בהרגלי הצריכה של הקהל, למרות ששוב צרכים אלו השתנו וMyspace חזרה להיות רלוונטית. אכתוב עליה המשך).

לאחר תקופת ה-Myspace המשכתי בהתנגדות שלי לרשתות החברתיות. האמנתי שחברים זה מה שקורה מחוץ למחשב. עד שיום אחד אלכס, אז החבר הכי טוב שלי והיום החבר הכי טוב שלי והשותף העסקי שלי הכריז חגיגית: "פתחתי לך פרופיל בפייסבוק". כמובן שלא הסכמתי לכך אך אז היה לו טענה מאוד משכנעת עבורי להשתמש בפרופיל שלי: "אני יודע את הסיסמא שלך ואני יכול לכתוב מה שאני רוצה בשמך". זה הספיק לי לקחת שליטה על החיים הוירטואלים שלי.

מכאן הדרך שלי אל תוך עולם הרשתות החברתיות הייתה קצרה. התחלתי להתחבר לאנשים שאני מכיר וגם כאלה שלא, התנזרתי והרחקתי ממני את המשחקים המטופשים שתפסו תאוצה כמו מחלת הפרה המשוגעת בחווה וירטואלית, כי עד כמה אני יכול לחיות חיים וירטואלים?! השתמשתי בפייסבוק ככלי להתחבר בו זמנית למספר חברים שלי – ייעול זמן!

עם הזמן גם התחברתי ללינקדאין, זה קרה בתקופה שהייתי בין עבודות ושיפרתי מדי יום את מיומנות חיפוש העבודה שלי. אבל זה כבר נושא לבלוג שלם אחר.

לאט לאט התהליך הושרש בי – שינוי מחשבתי עצום ממה שחשבתי בהתחלה. פתאום התחלתי לשתף כל מיני כתבות ואפילו חטאתי לשתף בדעות שלי. לא סתם בדיחות, אלא באמת דעות ועדכונים על דברים שחשובים לי. התחלתי לקרוא כל מיני פוסטים של אנשים אחרים, גם כאלה שאינני מכיר כלל.

יום אחד נפל האסימון – האינטרנט כולו השתנה! איננו יותר כאן לצרוך תוכן – אנחנו כאן ליצר תוכן. כן, אני יודע שמה שאני כותב לא מחדש. שמתם לב אפילו שבמהדורת החדשות משתמשים בתמונות וצילומים של עדי ראיה ודיווחים שלהם. הרשתות החברתיות נתנו לנו להיות עדי הראייה שמדווחים על החיים כפי שאנחנו רואים אותם. הרשתות החברתיות הצליחו לקשר ולגשר בין אנשים שונים, כאלה שמכירים וכאלה שלא. היום המגוון הרחב של הרשתות החברתיות מאפשרות לנו לשתף תוכן במגוון צורות. אפשר לשתף בוידאו דרך יוטיוב, תמונות דרך פינטרסט, צילום אומנותי דרך אינסטגרם, תוכן מקצועי עסקי דרך הלינקדאין, שורה וחצי דרך הטוויטר או אפילו ליצור מהפכות של ממש דרך הפייסבוק.

בשלב מסוים והרבה לפני המסחור של הרשתות החברתיות, חברות, מותגים ועסקים הבינו שהם חייבים להיות שם ולקחת חלק. גם כאן הן נכנסו אל תוך שטף המידע שהגיע מהסובבים אותנו בעולם. כך שמדי כמה דעות ורעיונות של משתמשים אפשר למצוא מה שיש לעסק, מותג או חברה להגיד בקול רם. איך אפשר שלא? מישהו צריך להרוויח משהו בשביל שיהיה לו ולשאר מה לכתוב באותן רשתות.

אז לסיכום אני אגיד ואודה - אני אביתר שפילמן ואני אוהב רשתות חברתיות בגלל שהן מאפשרות לי להתחבר לאנשים, לחבר אותם לרעיונות שלי ולי להתחבר לרעיונות שלהם. להתחבר ולהיות לחברה אחת, אולי זה מה שהקידמה עושה – מחזירה אותנו לפרה-היסטוריה- כשכולנו היינו ביבשת אחת.

אז עד הבלוג הבא אתם מוזמנים למצוא אותי ב:
פייסבוק
לינקדאין
העמוד של Visual Communiaction בפייסבוק

תודה רבה,
אביתר שפילמן.